פסק-דין בתיק ע"ש 5023/05

1.       המערערים הינם בעלי חממות ורדים במשק חקלאי במושב מגן שאול, הגובל בשטחי הרשות הפלסטינית. בינואר 2000 גילו המערערים כי יבול הוורדים במשקם נהרס. אין מחלוקת כי הנזק נגרם על ידי חומר קוטל עשבים שהוחדר דרך מי השתיה. לשיטת המערערים, הדבר נגרם כתוצאה של אירוע המהווה נזק מלחמה, המבסס זכותם לפיצוי על פי סעיף 36 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן - החוק). המשיב דחה את בקשתם לפיצוי. וועדת הערר על פי החוק דחתה את עררם, ומכאן הערעור שלפני.

2.       מדובר בערעור שני באותו נושא. בערעור הראשון (ע"ש 2054/03) הורה בית המשפט (כב' השופט מ' דרורי) על החזרת הדיון לוועדה, תוך מתן הוראות בדבר שמיעת עדים נוספים בנושאים שפירט, ולעניין נטל ההוכחה. כב' השופט דרורי אף הורה שעל הוועדה להתייחס בהחלטתה לשוני בין סוגי הנזקים הנגרמים במסגרת פעולות איבה,ובמסגרת זאת לעובדה שמדובר במקרה דנן בנזק לשמו, אשר על פי הפסיקה מהווה אינדיקציה להתנכלות ולפעולות איבה. עוד ציין כב' השופט דרורי כי הוועדה תשמע ראיות ביחס להכרת המשיב בנזק דומה של החדרת חומרי הדברה רעילים אצל מר צאלח לוי.

3.       הוועדה ביצעה את הוראות בית המשפט המחוזי לעניין שמיעת העדים, ובהחלטה משלימה קבעה קצרות כי לא היה בהן כדי לשנות את דעתה. הוועדה לא פירטה מדוע אין בראיות שנשמעו כדי להביא לתוצאה שונה וגם לא התייחסה כלל לעניין צאלח לוי.

4.       המערערים טוענים כי הוועדה לא התייחסה להערות פסק הדין שניתן ע"י כב' השופט דרורי ולהוראותיו. ואמנם, לא יכולה להיות מחלוקת שהוועדה פטרה עצמה מהתייחסות להוראותיו, כאשר בהחלטה המשלימה כל שציינה לעניין זה הוא המשפט שצוין לעיל. ב"כ המשיב, בהכירו ככל הנראה בחסר, מנתח את העדויות שעמדו לפני הוועדה, ונותן למסקנתה הסברים משלו. אין די בכך. הוא מוסיף וטוען כי בוטלה בפועל ההכרה בנזקו של צאלח לוי כנזק מלחמה, ואולם, מדובר בראיה שבאה לאחר תום דיוני הצדדים, ולא נטען כי היא עמדה לפני הוועדה.

          די בכך כדי להביא לקבלת הערעור ולהחזרת העניין לוועדה. לא יתכן שבהנמקתה תימנע למעשה הוועדה מהתייחסות להערות בית המשפט המחוזי ותסתפק באמירה סתמית כי לא ראתה לנכון לשנות את מסקנותיה.

5.       על כך אוסיף כי, מהנמקת הוועדה בהחלטתה המקורית עולה לכאורה כי הדריכה עצמה באופן המגביה מעבר לדרוש את הדרישות הראייתיות מהמערערים. אכן, הפסיקה קבעה, כפי שציינה הוועדה בהפנותה לפרשת ע"ש 6/96,  בתי עץ שבדיה, כי בהעדר תעודה משר הביטחון בדבר היות הנזק נזק מלחמה, נותר נטל ההוכחה על שכם התובע, וכפי שהטעימה הוועדה, נקבע גם באותה פרשה כי יש לייחס משקל ראייתי משמעותי לתוצאות בדיקת הרשויות, שהגיעו במקרה זה למסקנה שאין מדובר בנזק מלחמה. ואולם, יש להיזהר במשקל הניתן לבדיקת הרשויות וגם בדרישה מהראיות האחרות. הוועדה ציינה לעניין הראיות האחרות: "במקרה דנן לא הביאו העוררים ... כל ראיה ביחס לזהות המזיקים ולמניעיהם ולא הרימו את נטל הראיה המוטל כאמור על כתפיהם נוכח עמדותיהם האמורות של משטרת ישראל ומשרד הביטחון כאחד". הנמקה זו מעוררת חשש שמא הוועדה אינה מניחה לעצמה להשתכנע כאשר עומדות לפניה ראיות נסיבתיות ומסתפקת בממצאי הרשויות. בית המשפט העליון ברע"א 6904/97, סתו בקעות נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד נב(4) 1, 15, הבהיר כי "הקושי הראייתי הטבוע המקרים אלה" מביא לכך ש"בית המשפט נזקק לראיות נסיבתיות שמהן עולה כוונת המבצעים". מכאן צריכה להיגזר גם גישתה הראויה של הוועדה. יתר על כן, כפי שציין כבב' השופט דרורי, נקבע בפסיקה כי כאשר מדובר ב"חבלה לשמה", יש בכך משום אינדיקציה לכך שמדובר בפעולת איבה (שם, ס' 21). במקרה דנן לא היתה מחלוקת שמדובר בנזק מכוון שהוא נזק לשם נזק, ואם כך, מצויה לכאורה אותה אינדיקציה. כב' השופט דרורי הורה כי על הוועדה להתייחס לעובדה זו (ס' 7 לפסק דינו), אך גם בהקשר זה ההחלטה המשלימה אינה מגלה כל התייחסות, ושוב אימצה בה הוועדה את טענת המשיב לפיה "אין לעוררים כל ממצא פוזיטיבי לגבי אירוע הנזק".

אין באמור לעיל כדי לומר שהראיות שעמדו לפני הוועדה הצדיקו מסקנה שונה, אלא רק שהיה מקום לבחון את העניין לאור הערות בית המשפט, ולא בהתעלם מהן.

6.       לאור האמור, אני רואה לנכון לבטל את החלטות הוועדה ולהחזיר את התיק אליה, כדי שתבחן את העניין מחדש, ברוח ההדרכה שנתן בית המשפט בע"ש 2054/03.

          המשיב ישלם למערערים הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"ט בשבט תשס"ו (27 בפברואר 2006), בהעדר.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

הקלדה: נעמי ביטון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: